כוכבית שלושים - חלק ג'

גילוי נאות: לחלק מן התובנות שאני מציג כאן נחשפתי במסגרת עבודתי הקודמת במרכז מאקרו לכלכלה מדינית. עם זאת, תוכן הרשומה משקף אך ורק את עמדותיי וחוות דעתי האישית.

זוהי הרשומה השלישית בסדרת רשומות המוקדשות לשכר המינימום ולמינימום 30. לרשומה הראשונה והשנייה בנושא.

מאז הרשומה הקודמת בסדרה עברו מספר חודשים, מלחמה פרצה ונגמרה וסדר היום הציבורי השתנה. עם זאת, הנושא נשאר רלוונטי ובכוונתי להמשיך ולדון בו.

לאחר שפתחתי עם דיון על השפעת גובה שכר המינימום על התעסוקה, סקרתי ברשומה הקודמת את היכולת של שכר המינימום להוציא עובדים מעוני. כעת אבקש לבדוק עד כמה שכר המינימום הנוכחי והמוצע גבוה (או נמוך) בהשוואה לשכר המינימום בשאר מדינות ה-OECD, ומה ניתן ללמוד מכך. ההשוואה תיעשה הן במונחים מוחלטים, של כוח קניה, והן במונחים של אי שוויון בשכר, דרך בדיקת היחס בין שכר המינימום לבין השכר החציוני והממוצע בכל מדינה. לפני שאפנה להציג את ההשוואה עצמה, החלטתי להקדיש רשומה אחת לומר כמה מילים על המדינות שלא ייכללו בה.

סוגיות כמו מאבק בעוני (ואף מדידתו) וכן קביעת שכר המינימום הינן במידה רבה, כפי שניתן להבין מן הרשומות הקודמות, סוגיות נורמטיביות. כך גם הבחירה להשתמש במדינות ה-OECD כאמת מידה. עם זאת, מדובר בנורמה שלמיטב הבנתי קיימת סביבה הסכמה ציבורית ומקצועית רחבה. למרות האתגרים העצומים איתם מתמודדות מדינות אלה, כגון תוצאות המשבר הפיננסי, הזדקנות האוכלוסייה והשפעותיהם של מהגרים, אני סבור שעדיין ישנה תועלת בהתבוננות ולמידה מהמשותף בין מדינות אלה לעומת מרבית המדינות המתפתחות, הלא מפותחות והכושלות.

כמובן, גם בין מדינות אלה לבין עצמן קיימים הבדלים רבים. למעשה, מתוך 34 מדינות החברות בארגון, בשמונה מהן, ביניהן כמה מהמדינות המשגשגות והשוויוניות ביותר, אין כלל שכר מינימום הקבוע בחוק! לעומת זאת, בכולן מתקיימים מנגנונים חזקים לקביעתו, גם אם בהתאמה לכל מקצוע או ענף, המקיפים את הרוב המכריע של העובדים, כפי שניתן לראות בטבלה 1:

מדינה	אכיפת שכר מינימום
איטליה	נקבע בנפרד לכל ענף בהסכמים קיבוציים
איסלנד	נקבע בנפרד בהסכמים קיבוציים שונים החלים גם על עובדים שאינם מאוגדים
גרמניה	נקבע בענפים רבים בהסכמים קיבוציים; החוק הגרמני מציין כי תשלום שכר נמוך באופן "לא מוסרי" הינו מעשה בלתי חוקי
דנמרק	נקבע בנפרד בהסכמים קיבוציים שונים
נורבגיה	נקבע בנפרד בהסכמים קיבוציים שונים
פינלנד	נקבע בנפרד בהסכמים קיבוציים שונים החלים גם מרבית העובדים שאינם מאוגדים
שבדיה	נקבע בנפרד בהסכמים קיבוציים שנתיים שונים
שוויץ	נקבע בנפרד לרוב הענפים בהסכמים קיבוציים

טבלה 1 : אופן קביעת שכר המינימום במדינות OECD בהן הוא אינו קבוע בחוק (מקור: ויקיפדיה)

במרבית המדינות הללו, היותם של כמעט כל העובדים במשק מאוגדים או כלולים בצווי הרחבה יוצרת הגנה טובה לא פחות (במקרים מסוימים אף יותר) משכר מינימום קבוע בחוק. למעשה, טענה מעניינת ששווה לבדוק, אך לא אעסוק בה כאן, הינה כי מנגנון זה עשוי להתמודד טוב יותר עם ההשפעות השליליות שעשויות להיות לקביעת שכר מינימום בחוק. כמובן, תנאי הכרחי לכך הינו קיומם של איגודי עובדים חזקים ודמוקרטיים המקיפים את הרוב המכריע של כוח העבודה ומספקים הגנה זהה גם לעובדים שאינם מאוגדים.

זוהי מטרה חשובה בפני עצמה, שחשוב לקדם גם בישראל, שבה מרבית העובדים אינם מאוגדים (ומרבית העובדים המאוגדים חברים בארגונים הבנויים ומתנהלים באופן בלתי שקוף, בלתי דמוקרטי, הכפוף לאינטרסים צרים של קבוצות לחץ מסוימות), והסכמי עבודה רבים לא רק שאינם מנוסחים באופן מרחיב, אלא יוצרים הבחנה ואפליה בין דור א' לדור ב' ובין עובדים קבועים לעובדי קבלן, גם כאשר אופי עבודתם זהה. עם זאת, אני סבור שמרבית המתנגדים לשכר מינימום הקבוע בחוק אינם מעוניינים בחיזוק מעמדם של איגודי העובדים באופן זה, אלא מעדיפים משק בו הן האיגודים והן ההגנה הממשלתית על השכר הינם חלשים או כלל לא קיימים. 

בנסיבות הנוכחיות, יש לקבוע מדיניות שכר מינימום לפי שיקולים שונים, לרבות השוואה למדינות מערביות אחרות בהן הוא נהוג. בו זמנית, מוטל עלינו להיאבק לחיזוק העבודה המאורגנת ואיכותה. לכן אתייחס בהמשך אך ורק ל-26 מדינות ה-OECD בהן הוא מונהג. ברשומה הבאה אציג את הנתונים, אערוך את ההשוואה, ואסביר מה ניתן ללמוד ממנה.

מערכת "עם גרגר של מלח" מאחלת לכן ולכם שנה טובה, גמר חתימה טובה, חג סוכות שמח ומוסיפה: כל עאם ואנתום בח'יר!