ברשומה זו מוזכר מסמך שסייעתי בהכנתו. עם זאת, תוכן הרשומה עצמו משקף אך ורק את דעתי האישית. הכותב הינו פעיל מרצ וחבר בועידת המפלגה.
קוראי הבלוג המסורים ודאי בילו את מרבית עונת הסתיו בציפייה למוצא פי בנוגע לתקציב המדינה המתוכנן. במקור תכננתי להקדיש לפחות רשומה אחת לנושא, תוך התמקדות בנושא חשוב שנשכח פעמים רבות כאשר פוליטיקאים מתכננים תוכניות גרנדיוזיות: המקורות (או ההכנסות). עם זאת, עוד לפני שהספקתי להתחיל כבר נרתמתי לפרויקט שאילץ אותי לשים בצד את עדכון הבלוג לזמן מה. למרבה המזל, זה בדיוק היה הנושא של אותו פרוייקט.
בחודשיים האחרונים היה לי הכבוד להשתתף בהכנת הצעה אלטרנטיבית לתקציב 2015 עבור מפלגת מרצ. מרביתה נכתבה על ידי רעות מרציאנו ויערה מן, ותרומתי התבטאה בכתיבת מספר חלקים בפרק ההכנסות, בהשתתפות בסיעור מוחין ובהצעת מספר חלקים נוספים בשני הפרקים, שחלקם אומצו.
"בהכנת התקציב השתתפו רעות מרציאנו ויערה מן בסיוע עמית לוונטל" (מקור: TheMarker)
מהזוית הפוליטית, אני מרגיש כי הדגמנו כראוי מה היה ניתן לעשות שונה ולהציג אלטרנטיבה ראויה, ותרמנו תרומה חשובה לדיון הציבורי סביב התקציב.
מהזוית האקדמית, אני סבור כי למרות שהמספרים המוצגים אינם יכולים להיות מדויקים במאת האחוזים (אפילו בתחזיות של משרד האוצר ושל בנק ישראל יש גבול לרמת הדיוק והחיזוי שאפשר להשיג), אך מהווים סדר גודל טוב, בדיוק כפי שנדרש כדי לתרום את התרומה שהזכרתי לדיון. במובן הזה אני חושב שעשינו עבודה טובה ורצינית.
לו היו עומדים לרשותנו, לדוגמה, המשאבים והנתונים העומדים לרשות אגף התקציבים, אני סמוך ובטוח שהיה ניתן להגיע לרמה גבוהה אף יותר של דיוק ופירוט (שגם היא אף פעם אינה מדויקת במאה אחוז ומהווה סדר גודל כלשהו). לא המצאנו כאן מחדש את הגלגל, וצעדים רבים המופיעים בהצעה הוצעו או נתמכו בעבר על ידי כלכלנים מנוסים שונים. אני יכול להעיד על עצמי שעשיתי כך כמו גם דיברתי על כך עם עמיתותיי בזמן ההכנה.
גם כך, הצעה זו עוקפת בסיבוב את הצעת הממשלה מבחינת כוונות וחזון, וסעיפיה מאפשרים בטווח הקצר והארוך צמצום של הפערים השונים בישראל תוך סיפוק מנועי צמיחה וניהול מדיניות פיסקלית אחראית.
במסמך זה מופיעים נושאים רבים אליהם התכוונתי להתייחס כאן בשלב זה או אחר (כדוגמת הוספת מדדים כמותיים נוספים ליעדי התוכנית הכלכלית, החטיבה להתיישבות, מס עיזבון, חוק עידוד השקעות הון ואחרים) אך גם נושאים אחרים שלא מצאו את מקומם מסיבות שונות ואני מעוניין לדון בהם בעתיד.
אחד מהם הינו כלל ההוצאה. מצד אחד אני שותף לביקורת על כלל ההוצאה הנוכחי. ביטול שלו זה צעד בכיוון הנכון. מצד שני, על מנת להבטיח אחריות תקציבית אני סבור כי בצד קביעת יעד גרעון יש לנקוט בצעדים נוספים. דרושה שיטה המאפשרת מצד אחד למקבלי ההחלטות לנהל מדיניות מרחיבה כאשר הם רואים לנכון אך מצד שני איזונים ובלמים המספקים מסגרת שתמנע השתוללות. כל זה כמובן נמצא מעבר למה שניתן לכסות בהצעת תקציב של שנה בודד ומצריך דיון ציבורי ומקצועי נפרד.
כלל ההוצאה הנוכחי אינו ממלא את הדרישה הראשונה. לדעתי, יעד גרעון בלבד אינו ממלא מספיק טוב את הדרישה השניה. כך או כך, ממשלה "עיקשת" במיוחד יכולה להפר כללים אלה. גם בתקציב 2015 ישנן הוצאות המוגדרות "חד פעמיות" וככאלה שאינן נכללות במסגרת של כלל ההוצאה. מהי מערכת הכללים הפיסקליים הטובה ביותר בנסיבות הנוכחיות? אין לי כרגע תשובה ברורה, אך כלל ההוצאה הנוכחי מספק את הגרוע שבכל העולמות. לכל הפחות יש לחזור לבטל את כלל ההוצאה הנוכחי ואולי לשקול כלל ההוצאה הדומה לכלל הקודם, שמושפע מגורמים כגון הצמיחה במשק ומאפשר בתנאים מסוימים מדיניות מרחיבה.
נושא נוסף בו אני מעוניין לדון בעתיד אינו יכול להתקיים במסגרת של דיון על תקציב של שנה בודדת - הקטנת מרכיבים מסויימים לטווח הארוך בהוצאה הבטחונית. אני מתייחס לצעדים כגון קיצור שירות החובה ושינוי תנאי וגילאי הפרישה מקבע. מי שמעוניין בהגדלת ההוצאה האזרחית לאורך זמן ללא הגדלת החוב הציבורי ועם העלאת מיסים קטנה ככל האפשר, אין לו מנוס מלטפל בפיל במדים העומד בחדר.
ואם כבר הזכרתי מושגים כמו "גרעון" ומדיניות מרחיבה", ד"ר אסף צימרינג עשה לי חיים קלים וכתב לפני כחודשיים רשומה בנושא קרוב שהתכוונתי לכתוב בעצמי. הרשומה והבלוג מומלצים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה